רש"ש על יבמות נ״ה

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור יבמות נ״ה
1 אַלְמָא אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם — אֲסוּרוֹת. מְנָלַן? יָלֵיף מֵאֲחוֹתוֹ. מָה אֲחוֹתוֹ — בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם, אַף כָּאן — בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
2 וְלֵילַף מִדּוֹדָתוֹ: מָה דּוֹדָתוֹ מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם, אַף כָּאן מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם! מִסְתַּבְּרָא מֵאֲחוֹתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן קְרוֹבֵי עַצְמוֹ מִקְּרוֹבֵי עַצְמוֹ.
3 אַדְּרַבָּה מִדּוֹדָתוֹ הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף, שֶׁכֵּן דָּבָר עַל יְדֵי קִדּוּשִׁין מִדָּבָר שֶׁעַל יְדֵי קִדּוּשִׁין. אֶלָּא מֵאֵשֶׁת אָח יָלְפִינַן, דְּשֶׁכֵּן דָּבָר עַל יְדֵי קִדּוּשִׁין, וּקְרוֹבֵי עַצְמוֹ.
4 וְאֵשֶׁת אָח גּוּפַהּ מְנָא לַן? דְּתַנְיָא: ״עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה״, בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
5 אַתָּה אוֹמֵר בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם? וְדִין הוּא: חַיָּיב כָּאן, וְחַיָּיב בַּאֲחוֹתוֹ. מָה אֲחוֹתוֹ — בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם, אַף כָּאן — בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
6 אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: חַיָּיב כָּאן וְחַיָּיב בְּדוֹדָתוֹ, מָה דּוֹדָתוֹ — מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם, אַף כָּאן — מִן הָאָב וְלֹא מִן הָאֵם?!
7 נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה: דָּנִין קְרוֹבֵי עַצְמוֹ מִקְּרוֹבֵי עַצְמוֹ, וְאַל תּוֹכִיחַ דּוֹדָתוֹ שֶׁקְּרוֹבֵי הָאָב. אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: דָּנִין דָּבָר שֶׁעַל יְדֵי קִדּוּשִׁין, מִדָּבָר שֶׁעַל יְדֵי קִדּוּשִׁין, וְאַל תּוֹכִיחַ אֲחוֹתוֹ, שֶׁאִיסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו.
8 תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֶרְוַת אָחִיךָ הִיא״, בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם.
9 וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּאֵשֶׁת אָח מִן הָאָב, חֲדָא דְּיֵשׁ לָהּ בָּנִים בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, וַחֲדָא דְּאֵין לָהּ בָּנִים בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ! אֵין לָהּ בָּנִים בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ מִדְּרַב הוּנָא נָפְקָא.
10 וְאֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּאֵשֶׁת אָח מִן הָאָב, חֲדָא דְּיֵשׁ לָהּ בָּנִים בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, וַחֲדָא דְּיֵשׁ לָהּ בָּנִים לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ!
11 יֵשׁ לָהּ בָּנִים לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ לָא צְרִיכָא קְרָא, מִדְּאָמַר רַחֲמָנָא שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים מוּתֶּרֶת, הָא יֵשׁ לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה.
12 וְדִלְמָא: אֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה לְעָלְמָא וְשַׁרְיָא לְיָבָם, יֵשׁ לָהּ בָּנִים שַׁרְיָא לְעָלְמָא וְשַׁרְיָא לְיָבָם! אִי נָמֵי: אֵין לָהּ בָּנִים מִצְוָה, יֵשׁ לָהּ בָּנִים רְשׁוּת!
13 אִי נָמֵי: אֵין לָהּ בָּנִים — אִין, יֵשׁ לָהּ בָּנִים — לָא, וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה — עֲשֵׂה!
14 כְּתַב קְרָא אַחֲרִינָא: ״עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה״.
15 וְאֵימָא אֵשֶׁת אָח מִן הָאֵם — כְּאֵשֶׁת אָח מִן הָאָב: מָה אֵשֶׁת אָח מִן הָאָב — לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ שַׁרְיָא, אַף אֵשֶׁת אָח מִן הָאֵם — לְאַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ שַׁרְיָא! אָמַר קְרָא ״הִיא״, בַּהֲוָיָיתָהּ תְּהֵא.
16 אֲחוֹתוֹ דִּכְתַב בָּהּ כָּרֵת לְמָה לִי?
17 לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן: דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאִם עֲשָׂאָן כּוּלָּם בְּהֶעְלֵם אַחַת — חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת.
18 וּלְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר: כׇּל חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת בַּכְּלָל הָיוּ, וְלָמָּה יָצְתָה כָּרֵת בַּאֲחוֹתוֹ — לְדוּנוֹ בְּכָרֵת וְלֹא בְּמַלְקוֹת. לְחַלֵּק, מְנָלַן?
19 נָפְקָא לֵיהּ מִ״וְּאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ״, לְחַיֵּיב עַל כׇּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה.
20 דּוֹדָתוֹ דִּכְתַב בַּהּ רַחֲמָנָא ״עֲרִירִים יִהְיוּ״, לְמָה לִי? לְכִדְרַבָּה. דְּרַבָּה רָמֵי, כְּתִיב: ״עֲרִירִים יִהְיוּ״, וּכְתִיב: ״עֲרִירִים יָמֻתוּ״, הָא כֵּיצַד? יֵשׁ לוֹ בָּנִים — קוֹבְרָן, אֵין לוֹ בָּנִים — הוֹלֵךְ עֲרִירִי.
21 וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״עֲרִירִים יִהְיוּ״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב ״עֲרִירִים יָמֻתוּ״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עֲרִירִים יִהְיוּ״, הֲוָה אָמֵינָא: עַד חִטְאֵיהּ, אֲבָל מֵחִטְאֵיהּ וְאֵילָךְ — לָא. כְּתַב רַחֲמָנָא ״עֲרִירִים יָמֻתוּ״, וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״עֲרִירִים יָמֻתוּ״, הֲוָה אָמֵינָא: מֵחִטְאֵיהּ וְאֵילָךְ, אֲבָל מֵעִיקָּרָא — לָא, צְרִיכָא.
22 הַעֲרָאָה דְּחַיָּיבֵי לָאוִין, מְנָלַן?
23 מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא ״שִׁכְבַת זֶרַע״ גַּבֵּי שִׁפְחָה חֲרוּפָה. מִכְּלָל דְּחַיָּיבֵי לָאוִין — בְּהַעֲרָאָה.
24 אַדְּרַבָּה: מִדְּגַלִּי רַחֲמָנָא הַעֲרָאָה בְּחַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת, מִכְּלָל דְּחַיָּיבֵי לָאוִין בִּגְמַר בִּיאָה! אָמַר רַב אָשֵׁי: אִם כֵּן — לִשְׁתּוֹק קְרָא מִשִּׁפְחָה חֲרוּפָה.
25 הַעֲרָאָה דְּחַיָּיבֵי לָאוִין דִּכְהוּנָּה מְנָלַן? אָתְיָא ״קִיחָה״ ״קִיחָה״.
26 דְּחַיָּיבֵי עֲשֵׂה מְנָלַן?
27 אָתְיָא ״בִּיאָה״ ״בִּיאָה״.
28 יְבָמָה לַשּׁוּק, מְנָלַן? אִי לְמַאן דְּאָמַר לָאו — לָאו, אִי לְמַאן דְּאָמַר עֲשֵׂה — עֲשֵׂה.
29 אֶלָּא: יְבָמָה לְיָבָם מְנָלַן? אָתְיָא ״בִּיאָה״ ״בִּיאָה״.
30 אִשָּׁה לְבַעְלָהּ מְנָלַן? אָתְיָא ״קִיחָה״ ״קִיחָה״.
31 אָמַר רָבָא: לְמָה לִי דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״שִׁכְבַת זֶרַע״ בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה, ״שִׁכְבַת זֶרַע״ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, ״שִׁכְבַת זֶרַע״ בְּסוֹטָה?
32 דְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה — כְּדַאֲמַרַן. דְּאֵשֶׁת אִישׁ פְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ מֵת.
33 הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מְשַׁמֵּשׁ מֵת בַּעֲרָיוֹת פָּטוּר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חַיָּיב, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא: פְּרָט לִמְשַׁמֵּשׁ מֵתָה. דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל לְאַחַר מִיתָה נָמֵי אִיקְּרַי ״שְׁאֵרוֹ״, אֵימָא לִיחַיַּיב עֲלַהּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, קָא מַשְׁמַע לַן.
34 דְּסוֹטָה לְמָה לִי? לְכִדְתַנְיָא: ״שִׁכְבַת זָרַע״, פְּרָט לְדָבָר אַחֵר. מַאי ״דָּבָר אַחֵר״? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: פְּרָט לְשֶׁקִּינֵּא לָהּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: ״מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה״ כְּתִיב!
35 אֶלָּא אָמַר רָבָא: פְּרָט לְשֶׁקִּינֵּא לָהּ דֶּרֶךְ אֵבָרִים. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: פְּרִיצוּתָא אֲסַר רַחֲמָנָא?
36 אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: פְּרָט לְשֶׁקִּינֵּא לָהּ בִּנְשִׁיקָה. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר הַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר זוֹ נְשִׁיקָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
37 אֶלָּא, לְעוֹלָם לְשֶׁקִּינֵּא לָהּ דֶּרֶךְ אֵבָרִים, וְאִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: בִּקְפֵידָא דְבַעַל תְּלָה רַחֲמָנָא, וְהָא קָא קָפֵיד, קָא מַשְׁמַע לַן.
38 אָמַר שְׁמוּאֵל: הַעֲרָאָה זוֹ נְשִׁיקָה. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמַּנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ עַל פִּיו, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִדְחוֹק הַבָּשָׂר.
39 כִּי אֲתָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּמַר בִּיאָה בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה. מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: ״שִׁכְבַת זֶרַע״, אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל בִּיאַת הַמֵּירוּק. מַאי לָאו — מֵירוּק גִּיד?! לָא, מֵירוּק עֲטָרָה.
40 כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה. אֲמַרוּ לֵיהּ: וְהָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לָא אָמַר הָכִי! אֲמַר לְהוּ: אוֹ אִיהוּ שַׁקְרַאי אוֹ אֲנָא שַׁקְרַי.
41 כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה. אַדְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה וַדַּאי פְּלִיג. אַדִּשְׁמוּאֵל מִי לֵימָא פְּלִיג?
42 לֹא, מִנְּשִׁיקָה וְעַד הַכְנָסַת עֲטָרָה — הַעֲרָאָה קָרֵי לַהּ.
43 כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַעֲרָאָה זוֹ הַכְנָסַת עֲטָרָה, גְּמַר בִּיאָה — גְּמַר בִּיאָה מַמָּשׁ.
פירוש רש"ש על יבמות נ״ה
1 גמרא שכן קרובי עצמו כו'. פרש"י דחוק ולע"ד יל"פ ע"פ הכתוב עצם מעצמי בראשית ב כג:
2 שם ולמה יצאתה כרת באחותו לדונו בכרת כו'. לכאורה לדונה בה' היה צ"ל אמת במגילה הגי' לדונה אבל בכה"מ איתא לדונו ונ"ל דהכינוי שב על הלאו שבה וכ"נ מפרש"י כאן ויהיה מזה ראיה לפירוש התוס' בהא דח"כ בכלל היו במגילה וש"מ:
3 שם דודתו דכתב בה רחמנא ערירים ימותו ל"ל. כצ"ל:
4 רש"י ד"ה שפחה חרופה. שפחה כנענית כו'. מהרש"ל כתב פי' והיא חצי משוחררת כו' ע"ש ולעד"נ דרש"י בדוקא נקיט כנענית ולא חצי משוחררת לפי סוגיא דהכא וכרי"ש בכריתות יא וכן ס"ל לרבנן דרבי בגיטין מא ב לאוקימתא דרב יוסף שם וכן סתמא דברייתא בקדושין ו דלר"ע דבחצי משוחררת איירי הרי מסקינן בגיטין דקדושיה קדושין ולעיל מה ב אמרינן כגון דקדיש ר"ל חצי עבד וחב"ח בת ישראל דנמצא צד עבדות שבו משתמש בא"א ור"ל דלכן הולד ממזר ונראה דכש"כ חצי שפחה וחב"ח שנתקדשה דהולד ממזר אם זנתה עי' ר"ן פ"ק דקדושין דף ר"ט ד"ה גרסינן בפ' השולח א"ל מי שחציו עבד כו' ותבין ודע שאני מסתפק אם נאסרת על בעלה ונראה דנאסרת כיון דהולד ממזר ועי' סוטה יח ב ובפרש"י שם ד"ה אין קדושין תופסין וא"כ היכי מצינן למילף מינה מכלל דח"ל בהעראה דלמא שאר ח"ל גמר ביאה דוקא וש"ח איצטרך דלא תימא דהיא בכלל אשת איש דחייב בהעראה מהקישא דר' יונה וראה האיך דייק רש"י בדבור הקודם לומר דשפחה ח"ל מולא יהיה קדש ולר"ע א"ל דיליף ח"ל מח"כ בבמה מצינו לענין העראה ולטעמיה דמשוה להו לענין ממזר עי' בסוטה שם וכה"ג כתבו התוס' בכתובות כט ב ד"ה וחד:
5 רש"י ד"ה דכהונה. לאו השוה בכל דומיא דש"ח. לכאורה גם היא אינה שוה בכל דהותרה לעבד עברי וי"ל ע"פ מש"כ התוס' לעיל ה א בד"ה ואכתי ע"ש:
6 תד"ה דיש. תימה הכא כו'. לכאורה הכא ס"ד דשרי מטעם שכ' התוס' לעיל נד רע"ב ומה שהקשו מחמותו דלאח"מ ל"ל קרא למעוטי לפמש"כ בס"ד בב"ב קיד ב בתד"ה מה ועי' ג"כ מש"כ לקמן בע"ב בתד"ה לאחר לחלק דלאחר מיתתה נקראת עדיין שארו אבל לאחר מיתת הבעל פקע קנינו לק"מ ועוד נ"ל מדכתיב באחות אשתו בחייה מכלל דשארי קרובות האסורות מחמתה הוא אפי' אחר מיתתה:
7 תד"ה לישתוק. וא"ת כו' לישתוק קרא בח"כ. לעד"נ משום דמש"ח איכא למידק דשאר ח"ל דקיל עונשייהו דאין בהן קרבן רק מלקות עי' שבועות לז א תד"ה מאי ובגמרא כתובות לב להכי חייבים עונשן הקל אפי' בהעראה משא"כ עונש החמור כמו בח"כ הוה ילפינן מש"ח דגם בה עונש חמור קרבן דא"ח רק בגמר ביאה וזה למדתי מדקדוק לשון רש"י שפחה ח"ל כו' דלא מייתי אשם כו' מכלל דחייבי מלקות כו' ועי' לקמן נו ב תד"ה עיקר:
8 גמרא א"ח אלא על ביאת המירוק. נראה דלשיטת התוס' דלא בעינן הוצאת זרע מירוק אינו מלשון ולא הורק מכלי אל כלי ירמיה מח יא כדמשמע מפרש"י אלא מלשון ומירק אחר שחיטה ע"י דיומא לא ב שהוא לשון גמר עי' חולין כט א תד"ה ומירק והיינו גמר הכנסת גיד או עטרה:
9 שם אמר להו או איהו שקראי. כצ"ל:
10 תד"ה אתיא. דל"כ חילול כו'. לכאורה התם נמי נימא דלא יחלל דכתיב בהדיא הוה כאילו היה כתוב ולא ימות ונידוק הא אחר שלא יצא ימות וי"ל דאם נידוק כן לענין מיתה טפי ה"ל למידק הא אם יצא ימות דה"נ דייקינן בקרא דראשיכם אל תפרעו גו' ולא תמותו עי' מו"ק כד א תד"ה הא ובמש"כ שם:
11 תד"ה קיחה. וא"ת וניליף מקיחה דיבמה כו' וי"ל דאינו מופנה לגז"ש. עי' מהרש"א ואנכי אוסיף ע"ד דזה מוכרח מהגמרא דלקיחה דיבמה אינה מופנה וכדדרשינן לעיל בר"פ ולקחה שלא כדרכה מדקאמר יבמה ליבם אתיא ביאה ביאה ול"א קיחה קיחה והנה ביאה דיבמה ג"כ א"מ כמש"כ התוס' לעיל נד א ד"ה וכי וע"כ צ"ל דביאה דח"ל מופנה אבל קיחה דח"כ ג"כ א"מ וכיון שכן ע"כ צ"ל דקיחה דח"ל דכהונה וקיחה דאשה לבעלה תרוייהו מופנים מדיליף קיחות דידהו מקיחה דח"כ שא"מ ולכן שפיר הקשו התוס' אח"כ וא"ת ניליף מח"ל דכהונה כיון דתרוייהו מופנים ולפ"ז א"ש מה שפרש"י לקמן נו ב ד"ה אשלא כדרכה וגמר ביאה ביאה ולא קאמר קיחה קיחה ונדחק המהרש"א שם בד"ה ה"ג משום דתרוייהו אינם מופנים:
12 תד"ה לאחר מיתה. דאשמעינן דלאחר מיתה לא מיקרי שארו. תמוה דהא הכתוב קראה להדיא שארו אחר מיתתה גבי טומאה ונחלה ועוד קשה דהרי ילפינן כל העריות ואפי' זכור מינה כדמוכח בסנהדרין עח וא"כ ע"כ אינו משום דלא מיקרי שארו אלא משום דל"ל הנאה וכדאיתא שם ועוד כיון דממעטינן מן לזרע משמע משום דאין ראוי להזריע ועפרש"י שם בד"ה והא אית ליה הנאה ועמש"כ בחולין קכא ב. שוב ראיתי להתוס' בב"ב שם שהביאו להפך להוכיח מכאן דמיקרי שארו אפי' לאחר מיתה ועמש"כ שם בס"ד ועמש"כ עוד בזה במהדורות לס' נת"ע בדף קיד:
13 בא"ד וא"ת דבפ' ד"מ כו' ואר"י כו'. לדבריהם עדיין לא יתיישב למ"ד משמש מת בעריות חייב למאי איצטרך לזרע לריו"נ שם דממעט מעשה הורדוס מגם שניהם ולולי דבריהם הנ"ל דרבא לשיטתו לעיל ח וכמש"כ התוס' שם דס"ל דמהקישא דר' יונה לא ילפינן קולא להכי איצטריך תרי קראי בא"א למילף מינה גם שאר עריות באם אינו ענין ומאי דקאמר התם בסנהדרין ואידך מעשה הורדוס ל"כ הוא היינו משום קרא דהכא דלזרע וע"ד שכ' התוס' בסה"ד ודלא כמש"כ המהרש"א לדבריהם וס"ל דגילוי מלתא בעלמא היא וילפינן מינה שאר עריות ג"כ: